סעיף 220 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה) הוא אחד הסעיפים החמורים שנמצאים בפקודה. העונש המרבי שנמצא בו הוא 7 שנות מאסר בפועל. אם לא די בכך לפני מספר חודשים בחודש 03/2016 חל שינוי בחוק איסור הלבנת הון אשר הכניס את עבירות המס כעבירת מקור לפי חוק איסור הלבנת הון מה שמגדיל את העונש ל-10 שנות מס בפועל ולחילוטים של רכוש שמקורו מביצוע עבירת מקור או ששימש לביצוע עבירה וכו'.
בכדי להיכנס לעבירת המקור בחוק איסור הלבנת הון צריך שהשמטת ההכנסה תהיה בסכום העולה על 2,500,000 מליון שח בתקופה של 4 שנים או בסכום העולה על 1,000,000 שח בתקופה של שנה. זה ניראה הרבה אבל זה ממש לא. מפני שזה מתייחס לברוטו ולא לרווח הנקי שאמור להיות ממוסה.
בטרם נפנה לניתוח והבנת העבירה נצטט את הסעיף לצורך הדיון בו:
"220.אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד; ואלו הן:
(1) השמיט מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח;
(2) מסר בדו"ח על פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבות;
(3) השיב תשובה כוזבת, בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על פי הפקודה;
(4) הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות;
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;"
כידוע בדיני העונשין העבירה הפלילית כוללת שני יסודות עיקריים: האחד, היסוד העובדתי והשני היסוד הנפשי. היסוד העובדתי הוא שם כולל לכל הרכיבים הפיזיים של העבירה שהם חלק מן העולם המוחשי והחיצוני לאדם. (רבין וואקי עמוד 203) ושם בהערת שולים 2 הם מצטטים את ש"ז פלר יסודות בדיני העונשין כרך א 371 " היסוד העובדתי הוא חלק מן העולם המוחשי והחיצוני לאדם, כולל עושה העבירה, הניתן לקליטה ישירה בחושי הזולת, בהבדל מן היסוד הנפשי שבעבירה שהוא חלק מעולמו הפנימי של העושה".
אם ניישם זאת בעבירה שאנו דנים בא אז הסעיפים הקטנים שבעבירה סעיפים 1-5 הם היסודות העובדתיים "השמיט מתוך דוח" פעולת השמטת ההכנסה היא היסוד העובדתי. והיסוד הנפשי הוא נמצא ברישא של סעיף 220, "אדם אשר במזיד בכוונה להתחמק ממס"
היסוד העובדתי הוא יסוד שדי קל להוכיח אותו. הוא יסוד מוחשי שניקלט בחושים ויצא מהכוח את הפועל על ידי עושה העבירה. למשל אדם אשר השמיט הכנסות. אם על ידי שלא העביר את כל ההכנסות אל רואה החשבון שלו על אף בקשותיו החוזרות והנשנות. או למשל פנקס שלם של חשבוניות שמבצע העבירה שמר לעצמו ולא דיווח עליהם. רק מה "שהגאון" שכח הוא שצריך שניים לטנגו ועבירת מס מבוצעת עם אדם שדורש את החשבונית כהוצאה ומקזז ממנה מע"מ תשומות ובנוסף ישנה הצלבה שמבוצעת על ידי הדיווח המקוון בנקל ניתן להעלות על כך כי מדובר בהשמטת הכנסות.
מה לגבי היסוד הנפשי וכי השופט היושב בדין הוא בוחן לב וכליות. מנין לו לדעת על המחשבה הפלילית המתרוצצת במוחו של אדם. אז ראשית מהי מחשבה פלילית?
.סעיף 20(א) לחוק העונשין מגדיר מחשבה פלילית – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה:
(1) כוונה – במטרה לגרום לאותן תוצאות;
(2) פזיזות שבאחת מאלה:
(א) אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;
(ב) קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.
הנה עם כך על המודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות שזה היסוד הנפשי של העבירה נאמר בע"פ 502/73 "דבר הנתון לליבו של אדם אין בדרך כלל להוכיחו אלא על ידי ראיות נסיבתיות על פי התנהגותו ומעשיו החיצוניים. וכי כיצד אפשר אחרת לבחון כליות ולב? … כוונה להתחמק ממס מתבקשת בעצם המעשה של הפחתת ההכנסה המוצהרת, אלא אם יש בפי הנאשם הסבר למעשה, היכול לפחות לעורר ספק בלב בית המשפט בכוונתו הפלילית."
המלומד גיורא עמיר כותב בסיפרו בעמוד 445 הוצאה רביעית כי:
"על מנת להוכיח עבירה על סעיף סעיף 220 לפקודה, על התביעה להוכיח כי: א. הנאשם ביצע את המעשים או המחדלים המפורטים בפריטים של סעיף 220 לפקודה: ב. כוונתו של הנאשם, שניתן ללמוד עליה מנסיבותיו של המעשה או המחדל, הייתה להתחמק בזדון ממס: ג. היה במעשהו או במחדלו משום מרמה, עורמה או תחבולה."
לאחר שהתביעה הוכיחה מעשה או מחדל המנויים בסעיפים 1-4 לסעיף 220 שנעברו במטרה להתחמק ממס עובר הנטל אל הנאשם להוכיח במידה של הסתברות כי ביצע את ההישטמתות ממס לא בזדון אלא יש לו הסבר הגיוני המניח את הדעת לעובדת השמטת ההכנסות.
המלומד גיורא עמיר כותב בספרו כי על הנאשם שעובר אליו נטל הראיה להוכיח את חפותו להוכיח כי
" א. מטרת המעשה או המחדל הייתה אחרת מזו של התחמקות ממס המיוחסת לו או
ב. כי חקר בעניין חקירה סבירה ועשה את אשר עשה לאחר שהגיעה למסקנה סבירה או קיבל עצה מוסמכת , לפיה מוצדקת סברתו כי המעשה שהוא עושה חוקי הוא ואיננו התנהגות פלילית.
ראו סעיף 34יט לחוק העונשין ואת שני פסקי הדין החשובים שעוסקים בכך פס"ד 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה
"אם אכן נקט הנאשם באמצעים סבירים, בהתחשב בסוג העבירה ובמורכבותה ובהתחשב בנתונים שיכול היה להשיב במאמץ סביר בנסיבות העניין לשם בירור הדין הפלילי, ולמרות כל אלה הוא טעה בדין, מן הראוי שטעותו של הנאשם תיחשב לבלתי נמנעת באורח סביר."
ובע"פ טגר נגד מדינת ישראל 5672/05
"ככלל, הרשעת אדם אשר נקט את כל המאמצים הסבירים שניתן לצפות שינקוט על מנת ללמוד האם יש במעשיו פגם של אי חוקיות, מעוררת תחושה חריפה של חוסר צדק. יש מקום להכיר, אם כן, במקרים המתאימים, בלגיטימיות ההסתמכות על עצתו המשפטית של עורך דין כמעניקה הגנה מפני אחריות פלילית."
ג. כי האמין בתום לב והיה לו יסוד סביר לכך בקיום נסיבות העושות את מעשהו או מחדלו לחוקיים, וכי דעתו זו עומדת במבחן הסבירות: או, ד. כי גם לאחר נוהל זהירות סביר לא יכול היה לחזות את התוצאה של מעשהו או מחדלו א שלא ידע את הנסיבות עד כדי שיוכל להסיק מהן את התוצאות הצפויות."
לדעתי יכולה לעמוד לנאשם עוד טענת הגנה שהיא סייג לאחריות בפלילים בדמות סעיף 34יב
34יב. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך.
כיום ארצנו הקטנה נהפכה להיות כוכב הקופים. כל עבריין לוקח אדם "השבור" מבחינה נפשית ופיננסית מלביש עליו חברה ונותן לו להציג את עצמו בפני רשויות המס כנישום מייצג. בהמשך נעברים עבירות מס חמורות ביותר וכאשר אדם "הקוף" נתפס הוא נאלץ להתמודד עם כתב אישום חמור. לדעתי אדם כזה שניכנס לחברה או כנישום עצמאי אשר הפעיל עסק תחת סחיטה ואיומים קשים יכול לטעון לסייג לאחריות הפלילית. מאידך אם אותו אדם היה מודע לטיב התנהגותו ושהו משמש ככלי לעבירות מס ובנוסף הוא גם קיבל משכורת חודשית על כך אין לו להלין אלא על עצמו ולשאת בעונש.
אסיים ואומר שאין להיסתמך על רשימה זו כייעוץ משפטי והיא רק משקפת את דעתו של מחברה.
שלמה תורג'מן עו"ד רו"ח רחובות
מסים עבירות מס הלבנת הון ומקרקעין.
השאר תגובה